פיתוח נירוסטה
השאר הודעה
פיתוח נירוסטה
בשנת 1912 יצרה הרמוס בארצות הברית גם פלדת אל חלד. במקביל, גם מומחי המתכות הגרמנים שוטראוס ומאורר גילו שהוספת כרום וניקל להתכה יכולה ליצור פלדה שלא תחליד. התגליות שלהם היו כמעט על אותו קו הזינוק כמו אלה של בררלי בבריטניה. עם זאת, הם לא שאלו מדוע לתופעות המוזרות שצפו. במקום זאת, הם עצרו לפני שנכנסו לדלת המדעית כדי להמשיך במחקר, ולכן הם לא היו זהים לפעם הראשונה. חלף כתר הכבוד של גילוי הנירוסטה ופיתוחה וניצולו להשגת יתרונות כלכליים אדירים. מאוחר יותר גילו מדענים שהסיבה לכך שהנירוסטה כל כך עמידה בפני קורוזיה היא שכאשר היא נחשפת לאוויר, יסוד הכרום על פניו יוצר שכבה צפופה של כרום טריאוקסיד. סרט תחמוצת זה הוא כל כך דק כך שהוא לא ישפיע על החלקות והברק המתכתי של משטח המתכת. סרט תחמוצת זה לא ימשיך להגיב עם מים ואוויר. כאשר המשטח נשרט, ייווצר במהירות סרט תחמוצת חדש. למרות שסגסוגת האלומיניום קלה יותר מפלדה והיא גם עמידה בפני קורוזיה, סרט התחמוצת על פני השטח אכן אפור ולא בהיר כמו נירוסטה. אלומיניום, לעומת זאת, הוא רך יותר, בעוד כרום היא המתכת הקשה ביותר, עם קשיות Mohs של 9, כך שהיא לא נשחקת בקלות. למרות שהנירוסטה עולה יותר, היא עדיין בשימוש נרחב.


מכיוון שכל הפלדות אל-חלד נקבעות על פי תכולת היסודות שלהן, לא כל הפלדות אל-חלד יכולות לעמוד בפני קורוזיה מאמצעים שונים: באופן כללי, נירוסטה יכולה לעמוד בפני קורוזיה בחשיפה אטמוספרית בלבד (טמפרטורה, לחות, שמש, גשם וקורוזיה ממזהמים אטמוספריים וכו'). , ועם הזמן, פני השטח יהפכו לדהויים ואף חלודים. עם זאת, פגמים אלה אינם יכולים למחוק את הזוהר של ביצועי הנירוסטה, ואינם יכולים לזעזע את עמדתה של שימוש נרחב. נירוסטה ידועה בשם נירוסטה והיא תגלית מדעית מרכזית ששינתה את מהלך הציוויליזציה האנושית במאה ה-20.







